החלטה בתיק ה"פ 7199-04-11

1.         בפניי בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על עורך דין אבנר סאלם, הוא המשיב 1, הפועל בשם המשיבים 2-10, לקבל ולממש היתר הבנייה המתייחס לבניין ברח' מלצ'ט 36 תל-אביב, הידוע כחלקה 10 בגוש 7437 (להלן: " הבניין"). מהותה של הבקשה הינה לעצור את התחלת הבנייה בבניין, שבהתאם להיתר הבנייה שכבר התקבל, לאחר הליכים ארוכים וחתימת הסכם פשרה, מיום 17/11/08, שנחתם בפני המשיבה 11, ועדת ערר על החלטות הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, תל-אביב-יפו, בין כל המשיבים ובעלי דירות נוספים, בשמם פועל עו"ד סאלם, ובין אלו שהתנגדו לתכניות הבקשה להיתר, ביניהם המבקשת. המבקשת מתגוררת באחת מדירות הבניין. תכניות הבנייה הינן לחיזוק המבנה כולו, הוספת שטחים לכל דירה ודירה, בניית מעלית ותוספת שתי קומות מעל גג הבניין כפי שהוא כיום. הבקשה להיתר הוגשה בהתאם לתב"ע לב תל-אביב, אולם דרישות מהנדסי העירייה בעניין זה תואמות אף את תב"א 38, הדוברות בחיזוק הבניין בפני רעידות אדמה ועוד. לטענת ב"כ המבקשת, התכניות שהוגשו והיתר הבנייה שניתן בהתאם להן, אינן עולות בקנה אחד עם הוראות הסכם הפשרה ויש בכך כדי לפגוע בזכויותיה, ומכאן הבקשה לצו המניעה הזמני.

2.         המשיבה 10, הועדה המקומית לתכנון ובנייה, טוענת, ובצדק, כי לא היה כל מקום לצרפה כמשיבה בבקשה. אין לה כל עמדה בסכסוך שבין המבקשת לבין המשיבים, כשהוועדה פועלת על פי דין, והיתר הבנייה שניתן עומד בדרישות המקצועיות, וכמובן שהוועדה תכבד כל החלטה של בית משפט מוסמך.

3.         המשיבים, בתגובתם, מעלים טענות רבות ומסוגים שונים כנגד הבקשה, כמפורט בהרחבה בבקשה ובתצהיר שצורף. התצהיר הינו תצהירו של עו"ד סאלם עצמו, על אף שחלק מהטענות הינן טענות אדריכליות והנדסיות. לטענת ב"כ המבקשת, המצהיר אינו איש המקצוע המוסמך להגיב בנושאים אלה. ואכן, הבקשה המבוססת, בין השאר, על חוות דעת של אדריכל, כאשר לטענתו תכניות היתר הבנייה אינן תואמות את המוסכם בהסכם הפשרה האמור, ולטענת ב"כ המבקשת, הרי בהעדר כל חוות דעת מומחה נגדית, על בית המשפט לקבל את ממצאי מומחי המבקשת, כפי שהן. בעניין זה יש לומר, שגם לבית המשפט אין את הידע המקצועי על מנת להגיע לממצאים עובדתיים בנושאים הנדסיים וארכיטקטוניים, ואם היה הצורך בכך, היה על בית המשפט למנות מומחה מטעמו כדי ליתן את חוות דעתו בסוגיות המקצועיות שבמחלוקת, אולם בשלב זה של דיון מקדמי ולאור לחץ הזמנים בו נתונים בעלי הדין, ממילא אין מקום להליך שכזה.

4.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, ולאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים בפניי וכן את דברי הארכיטקט מטעם המבקשת, נחה דעתי כי טענתה העיקרית של המבקשת הינה לגבי פיר האיורור המפולש האמור לעבור לכל אורך הבניין, מהקרקע ועד הגג, לצורכי איוורור. לטענת המבקשת, פיר זה גוזל חלק נכבד משטח ההרחבה לדירתה, שרק בגין התוספת המובטחת לשטח הדירה, נתנה המבקשת את הסכמתה, בהסכם הפשרה הנ"ל, להצטרף לשאר בעלי הדירות ביוזמה לשינויים בבניין. עוד טען ב"כ המבקשת לפגיעה בקירות הפנימיים של דירת המבקשת, בניגוד להסכמתה, וכן להריסת הקיר הגובל בין הדירה לחדר המדרגות, פרט שלא הופיע בתכניות המקוריות שהיו בפני הצדדים ושצורפו להסכם הפשרה, עובר לחתימתו.

            עו"ד סאלם השיב בשלושת הנושאים האלה, כדלקמן:

            לגבי שטח הפיר, לטענתו הדבר הוסכם בין כל הצדדים, בהתאם לתכניות הבנייה, ואין מנוס אלא מ"לגזול" משטח הרחבת דירת המבקשת, כמו בדירות אחרות, חלק מסוים מההרחבה, לצורכי אותו פיר. לדבריו, להנחת דעת המבקשת ובא כוחה, שטח הפיר, בסיומה של הבנייה, יהיה מצומצם יותר ויבנה אך בין שני הקירות המסומנים בכחול בתכנית שהוצגה בפניי.

            בעניין השינויים הפנימיים בדירת המבקשת, מצהיר עו"ד סאלם כי הוא מתחייב בשם כל המשיבים, שלא לעשות דבר בנושא זה שלא בהסכמת המבקשת והוא משאיר למבקשת לקבוע בדיוק את מיקום הקירות הפנימיים, ואם היא רוצה בכך - לבצע את השינויים הפנימיים בעצמה.

            והנושא השלישי, הריסת הקיר הפונה לחדר המדרגות ובנייתו מחדש, הרי לטענתו הדבר נכפה עליו על ידי מהנדס הקונסטרוקציה מטעם עיריית תל-אביב. שינוי זה שנכפה עליו, כאמור, אף מייקר מאוד את הבנייה, אך הוא מחויב לפעול בהתאם לכך, ולחזק, בבנייה מחודשת, את אותו קיר, כחלק מחיזוק הבניין, ולשם כך יש אף להורסו ולבנותו מחדש. עו"ד סאלם מסכים כי האדריכל מטעם המבקשת, לבדו או יחד עמו, יפעלו מול המהנדס הרלוונטי בעיריית תל-אביב, על מנת לנסות ולשנות את רוע הגזרה, והוא, בשם כל שאר בעלי הדירות, יהיה מוכן ומזומן לקבל כל פתרון אחר שיוסכם על ידי אותו מהנדס בעירייה.

5.         לאור כל האמור לעיל, הרי הטענה היחידה שנותרה בפי המבקשת, היא לעניין שטח הפיר הפוגע בשטח הרחבת הדירה, אף שהדברים היו צפויים עת חתמה על הסדר פשרה, אם כי, במידה קטנה בלבד. טענה זו הינה טענה קניינית, וככזו, שיקול דעת בית המשפט אם להיענות ואם לסרב לצו המניעה - מצטמצם. אולם, יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה כי הסכם הפשרה נערך ונחתם לפני כשלוש שנים ועו"ד סאלם, בשם כל בעלי הדירות, פעל כל אותה תקופה מול הרשויות לצורך קבלת היתר הבנייה, ושלאורך כל תקופה זו המבקשת אינה עושה דבר, אינה מתעניינת בכל אשר מתרחש, ורק היום, ערב תחילת עבודות הבנייה, היא מבקשת מבית המשפט לצוות על מניעתה, על אף הנזק הרב שיגרם בכך לכל שאר בעלי הדירות בבניין.

6.         כידוע, השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לבחון טרם מתן סעד זמני הינם "הזכות לכאורה" וכן "מאזן הנוחיות", מעבר לשיקולי יושר כמו שיהוי והדרישה לניקיון ידיו של המבקש. גם כאשר מדובר בפגיעה בזכות קניינית, עדיין שיקולי מאזן הנוחיות אינן נדחקים הצידה ונעלמים, אלא אך שמשקלן יורד. בפרשתנו, מעבר לשיהוי שבהגשת הבקשה כאמור, נראה לי, שבאיזון בין זכויות הצדדים והנזק שעלול להיגרם ממתן צו המניעה, אין מקום להיעתר לבקשה, אף כשעסקינן בנזק קנייני לכאורה.

7.         אין ספק, כאמור בתצהירו של עו"ד סאלם, כי כל יום שעובר ומעכב את תחילת הבנייה, הצפויה להתחיל ממש לאחר חג הפסח, והשלמתה, גורם לנזק כבד לכל שאר בעלי הדירות. חלק מהם פינה את הדירות בו הם מתגוררים, עם כל הכרוך בכך, ונושא בהוצאה זו בעצמו וחלק מהם מקבל מחבריו את דמי השכירות עבור החזקת מקום מגורים חלופי, עד לסיום הבנייה. כבר נכרתו כל החוזים עם בעלי המקצוע ואף לזמנם ערך כלכלי רב וכל עיכוב ייקר את הבנייה. הנזק לו טוען המבקשת, הקטנת התוספת לדירתה, אינו נזק בלעדי למבקשת, אלא שאותו פיר, בשטחו על פי התכניות, עובר בכל הדירות. אין כל אפשרות לבצע את הבנייה כשדווקא בדירתה של המבקשת שטחו של הפיר - קטן יותר. המבקשת היתה מודעת לפגיעה צפויה, כל שהיא, בשטח הרחבת דירתה. כידוע, גם זכויות קנייניות במקרקעין, אינן מקנות למבקשת את הזכות לגרום נזק של ממש לאחרים, ובמיוחד כשהמבקשת חתמה על הסכם הפשרה ולא הייתה כל מניעה בעדה ללוות את הליכי הגשת התכניות להיתר הבנייה ולהעלות את הסתייגויותיה במועד. גם עמידה על זכות קניינית, שלא בתום לב, אינה מותרת. גרימת נזק כבד לאחרים, איננה התנהגות שבתום לב. אף אין להתעלם מכך שהמבקשת רשאית להוכיח, במסגרת הדיון בתביעתה העיקרית, כי התכניות, כפי שהוגשו, וההיתר שהתקבל, אינם תואמים את הסכמתה עובר לחתימת הסכם הפשרה, וכתוצאה מכך נגרם לה נזק, שאז תוכל לקבל שיפוי מלא על כל נזקיה אלה, בתביעת הפיצויים, ויחד עם זאת, לא יהיה בכך כדי לעכב את הבנייה ולגרום נזק לכל שאר שכניה בבניין.

              ב"כ המבקשת אך מתרעם על חיובה של המבקשת לפנות את דירתה עובר להתחלת הבניה. טענה זו אינה ברורה. הרי המבקשת הסכימה לבניה ואף לפינוי הדירה, שאחרת אין כל דרך לבצע את העבודה. התנגדותה כיום, בניגוד להסכמתה כאמור בהסכם הפשרה, נובעת רק מרצונה לכפות שינויים בתוכניות המוסכמות על ידי כל שאר בעלי הדירות.

 8.         כאן המקום לציין כי היה מקום לדחית הבקשה גם לאור טענת ב"כ המשיבים כי הבקשה הוגשה שלא כראוי, כאשר לא כל הנפגעים האפשריים ממתן הצו המבוקש, דהיינו - כל שאר בעלי הדירות בבנין ובבנין הסמוך, צורפו כמשיבים לבקשה.

9.         בהתחשב בכל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

              אם עדיין יש צורך בכך - המשיבה 10 נמחקת מהבקשה.

              לפנים משורת הדין, אינני פוסק הוצאות, ובבוא בית המשפט לפסוק הוצאות בתביעה                                 

               העיקרית, יביא במסגרת כל חישוביו אף את הליך הסעד הזמני.

ניתנה היום, י' בניסן התשע"א, 14 באפריל 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: